החלטה בתיק ת"א 1363-04-12

בפניי שתי בקשות נפרדות מטעם הנתבעת.

עובדות והליכים רלוונטיים

ביום 1.4.12 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה בתיק זה. מדובר בתביעה לפי חוק פלת"ד לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה מיום 27.9.10.

יצוין כי לכתב התביעה הסרוק בתיק לא צורפה בקשה למינוי מומחים, וחרף החלטתי מיום 9.7.12, לא טרח התובע להגיש עד כה לתיק בקשה למינוי מומחים, כך שכיום, מבחינת ביהמ"ש, לא קיימת כל בקשה למינוי מומחים ולא יימונה כל מומחה.

ביום 22.5.12 הוגש כתב הגנה בתיק.

ביום 5.7.12 הגישה הנתבעת בקשה "ליתן צו המורה למשטרת ישראל - הממונה על המרשם הפלילי להמציא לנתבעת תעודת עובד ציבור בה יפורטו הרישומים הפליליים של התובע" (להלן - " בקשת הרישומים הפליליים"). לבקשה צורפה אסמכתא בדבר קיום עבר פלילי. בבקשה נטען שהעבר הפלילי רלוונטי ומהותי לבחינת מצבו ותפקודו של התובע במסגרת התביעה.

ביום 5.7.12 הגישה הנתבעת "בקשה למתן צו להשלמת הליכים מקדמיים" בה נתבקש צו המורה לתובע למסור מסמכים וכן גילוי מסמכים וכן תשובות לשאלון (להלן - " בקשת ההליכים המקדמיים"). יצוין כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר.

ביום 6.7.12 נתתי החלטות ראשוניות בשתי הבקשות הנ"ל, לפיהן יש לקבל תגובות התובע לבקשות וכן תשובות הנתבעת לתגובות.

ביום 12.7.12 הגיש התובע תגובתו לבקשת הרישומים הפליליים, בה התנגד לבקשה בנימוק לפיו הרישומים הללו כלל אינם רלוונטיים לתביעת הפלת"ד שבנדון. יצוין כי לא צורפו כל תצהיר או אסמכתא לתגובה.

ביום 12.7.12 הגיש התובע תגובתו על בקשת ההליכים המקדמיים, בה התנגד לבקשה, בנימוק לפיו כבר המציא לנתבעת כל המבוקש. התובע מוסיף ומבקש ליתן צו להשלמת הליכים מקדמיים כנגד הנתבעת וכן מבקש לחייבה בהוצאות משפט בשיעור לדוגמא. יצוין כי התגובה לא נתמכת בתצהיר.

ביום 18.7.12 הגישה הנתבעת תשובתה על תגובת התובע על בקשת ההליכים המקדמיים. בתשובה זו כופרת הנתבעת בנטען בתגובת התובע וחוזרת ועומדת על הבקשה, תוך בקשה לחיוב התובע בהוצאות. יצוין כי התשובה לא נתמכת בכל תצהיר ו/או אסמכתא.

ביום 18.7.12 הגישה הנתבעת תשובתה על תגובת התובע על בקשת הרישומים הפליליים, בה חזרה על עמדתה ובקשה, תוך ציון רלוונטיות המבוקש, בין היתר, לבחינת כושר השתכרותו של התובע.

הכרעה

בקשת ההליכים המקדמיים

הבקשה נמחקת, ללא צו להוצאות. הצדדים (או שמא יש לומר ב"כ הצדדים) מעלים טענות עובדה מובהקות וסותרות, שלא בדרך הקבועה בדין (בתצהיר), ולפיכך לביהמ"ש אין כל יכולת להכריע בין הגרסאות ולבררן.

בקשת הרישומים הפליליים

בראשית הדברים אציין, כי התובע לא תמך את טענותיו העובדתיות בתצהיר, בניגוד להוראות תקנה תקנה 241 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (מנגד טענות הנתבעת נסמכו על מסמך לא שנוי במחלוקת אותו הציג התובע עצמו, כאמור לעיל), אך מאחר שהעובדות הבסיסיות ממילא לא שנויות במחלוקת, בנסיבות ולאור חשיבות ורגישות הדברים, מצאתי לדון לגופם של דברים.

את הדין החל ואת גישתי פירטתי לאחרונה בהחלטתי ב-ת"א (שלום ת"א) 9473-07-11 אלבז נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 15.7.12) והצדדים מופנים לעיין שם.

כפי שקבעתי בהחלטה הנ"ל, בהלכה הפסוקה נקבע שלעבר פלילי קיים ישנה רלוונטיות במסגרת תביעת פלת"ד לפחות בכל הנוגע ליסוד הפסד ההשתכרות ובחינת הערכת כושר ההשתכרות של התובע בעבר ובעתיד. ומאחר שבמקרה שלנו אין חולק שלתובע עבר פלילי בסמוך למועד התאונה, לא ניתן לקבל את טענת התובע כי אין כל רלוונטיות לעברו הפלילי לתביעה שבנדון.